המלך בשדה
כיצד משלבים את המסורת והרוחניות היהודית באופן תמונתי בגן ולדורף?
מאת כרמי ינון | אלול תשפ"ב
על פי המסורת היהודית, בחודש אלול, המלך הלוא הוא הקב"ה (הקדוש ברוך הוא) עוזב את ארמונו ויוצא אל השדה. כלומר, אחרי חודשי הקיץ החמים בהם היינו שקועים בהוויה היומיומית בא הסתיו ומבשר את החיבור המחודש עם הרוח או במילים אחרות את ההתגברות המחודשת של המודעות העצמית והחיבור אל עצמנו. ביהדות מכונה הרוח השוכנת בקרבנו בשם "שכינה". כאשר השכינה שורה אלינו אנחנו אומרים כמשל כי המלך בשדה. כשהמלך ספון בארמונו הוא נסתר ונעלם ממנו, אך כשהמלך בשדה, כל אחד, אפילו פשוטי העם, אפילו הילדים הרכים בשנים, יכולים לצאת מבתיהם וללכת לפגוש את המלך בעצמו. והמלך תמיד נושא עמו את השומרים שלו שמכריזים בחצוצרות כי המלך כאן ומצפה שנצא לפגוש אותו.
כשיוצאים לטבע בחודש אלול חוזים בשרביטי החצב הלבנים שכמו מבשרים "המלך כאן, היכונו לקראתו". ואילו אנו כדי להתכונן לפגוש בו, תוקעים בחצוצרות. אלו השופרות שמבשרים "המלך בשדה!". ומי מאתנו שזכה פעם לפגוש במלך יודע, שהמלך תמיד נושא עמו תיבה מלאה באוצרות גנוזים: יהלומים, אבני חן ומטבעות זהב. אוצרות גנוזים אלו הם סימני הדרך בחיים, שמכוונים אותנו אל עבר עצמנו, אל עבר יעודנו. בכל שנה בשנה, בחודש אלול השכינה שבה ויורדת עלינו ומעניקה לנו אוצר חדש, מתנה לשנה החדשה, הַכְוָנָה פנימה אל הלב והחוצה אל עשייה ברוכה ופורייה.
בגן הילדים אנו מבקשים להביא בפני הילדים את הרעיונות הגדולים של החיים בתמונות ומשלים. הילדים הרכים עדיין אינם בשלים להבין בשכלם את פשר החיים, וטוב שכך. במקום זאת, הם חווים את החיים – חיים את החיים עצמם בפשטות ובתמימות. על כן, כשאנו רוצים לספר לילדים על המהות הרוחנית של חודש אלול, אנו מביאים אותו לפניהם בסיפור ותנועה, דקלום ושיר. ובסיפור אנו פשוטי העם, הילדים וההורים, יוצאים לחיים, לחרוש את השדה. הסוס מושך את המחרשה והעבודה כה רבה. כך הם חיינו עבודה ועוד עבודה.
אך לפתע מרחוק (מעולמות עליונים) נשמע קול, מה זה יכול להיות? אלו פרסות הסוסים שרוקעות על האדמה ולאחריהן נשמע קול תרועה, טו טו, טו טו, החצוצרות מריעות כי המלך בא. וכך באמצע השדה נעצרת כרכרה וממנה יורד המלך, פותח את התיבה ומוציא ממנה דבר מה, אבן חן יקרה. את האבן הזוהרת מעניק לנו במתנה – שתהיה שנה טובה ופוריה. ואז שוב נשמע הקול: טו טו, טו טו, החצוצרות מריעות ופרסות הסוסים שוב רוקעות באדמה והכרכרה אצה לה לדרכה. ואילו אנו חוזרים חזרה לביתנו, אך קרוב ללבנו זוהר האוצר שלנו מאיר ומכוון אותנו אל עצמנו ואל השנה החדשה.
כך קול השופר הבוקע עמוק מן הלב עוזר לנו להיזכר שהמסע עוד לפנינו לחזור אל עצמנו.
המלך בשדה - מעגל תנועה, שיר ודיקלום לקראת חגי תשר"י
(ראו למטה קישורים להורדה והאזנה של הקטע)
כל הלילה ישנתי וישנתי 2X
ובבוקר כשזרחה השמש שמעתי קול:
קוקוריקא, קוקוריקא 2X
ואמא קוראת "האדמה, היא מחכה למחרשה"
אז שפשפתי את העיניים 2X והתמתחתי 2X
אמא פתחה את הארון והוציאה בגדים
נלבש חולצה ומכנסים 3X
השכם, השכם בבוקר
נצחצח שניים ונשטוף פנים 3X
השכם, השכם בבוקר
ואמא נותנת לנו תיק. נפתח את הדלת...
מה זה שם? גבוה, גבוה בראש האסם הגדול?
זה התרנגול, שקורא בקול: קוקוריקא, קוקוריקא
נפתח את דלת האורווה 2X
מי זה שם? זה הסוס,
הוא רעב וצוהל: פררר, פררר 2X
נעמיס חציר על הקלשון 3X
השכם, השכם בבוקר
נעמיס חציר על הקלשון 3X
השכם, השכם בבוקר
והסוס אוכל: חפ חפ חפ 4X
נרתום את הסוס למחרשה 2X
ונצא לחרוש את השדה – דיו
נחרוש, נחרוש את השדה 3X
השכם, השכם בבוקר
נחרוש, נחרוש את השדה 3X
השכם, השכם בבוקר
ולפתע מה אני שומע? 2X קול תרועה: טוּ-טוּ 2X
ואח"כ פפם, פפם, פפם (מחיאות על הרגלים) 2X
ומתוך ענן אבק מופיעה כרכרת המלך,
והשומרים תוקעים בחצוצרה: טוּ-טוּ 2X
אנחנו כורעים על הברכים 2X,
והמלך יורד מן הכרכרה לבוש בכתר ובגלימה 2X
המלך מוציא תיבת אוצר, פותח אותה ואומר:
"הנה לך עלם צעיר מתנה, אבן חן יקרה,
ענוד אותה קרוב ללבך, והיא תשמור עליך כל השנה" 2X
ואז המלך סוגר את התיבה, עולה על הכרכרה
והשומרים תוקעים בחצוצרה: טוּ-טוּ 2X
והכרכרה ממשיכה לה בדרכה:
פפם, פפם, פפם (מחיאות על הרגלים) 2X
ואנחנו אל האורווה חוזרים
נחזור, נחזור אל האורווה 3X
השכם, השכם בבוקר
נחזור, נחזור אל האורווה 3X
השכם, השכם בבוקר
מה יש לי בכיס, גזר מתוק,
והסוס אוכל, חפ חפ חפ 3X
וגם אנחנו רעבים 2X נשב בצל העץ,
נפתח את התיק, מה יש שם בפנים? 2X
מפית גדולה, נפרוש אותה על האדמה 2X.
נוציא את הכריך, נברך ונאכל.
"תודה לך אמא יקרה, על הארוחה הנפלאה" 2X
את הראש על גזע העץ נשעין, ונישן שנת ישרים.
