טיפוח תהליכים בוני אמון

במציאות האינטנסיבית בה אנו חיים לא מספיק שנתכוון לטפח תקשורת פתוחה ומיטיבה. עלינו לייצר זמנים קבועים לשיח פתוח. אם נשאיר את השיח ליד המקרה, קרוב לוודאי שהשיח יהיה רדוד, מזדמן ובדרך כלל ללא תשומת לב ראויה. במצבים כאלו נתקשה ליישם את הכלים שתיארנו לעיל וניפול בקלות חזרה לשיפוט וביקורת. לכן עלינו לטפח מרחב של שיח פתוח.

ישנם שני תהליכים מובנים שכדאי להשקיע ולתכנן עבורם זמן ומקום:

הראשון הוא תיאום ציפיות. לגבי תיאום ציפיות, מומלץ שיתקיים בשיחה אישית אחת על אחת. בשיחה כזו אשת הצוות מתבקשת לשתף את הצרכים הייחודיים לה, את הבקשות שלה ואת הדגשים שחשובים לה. בשיחה כזו חשוב לתאם חלוקת תפקידים וציפיות מהתפקיד עצמו. אף פעם לא מאוחר לעשות שיחה כזו, וגם באמצע השנה ניתן לעצור, לקבוע זמן בסוף יום העבודה, ולעשות תיאום ציפיות מחדש. כדאי לתכנן בשנה שלושה מועדים לשיחת תיאום ציפיות אישית: הראשון, בתחילת השנה לפני שיוצאים לדרך. השני באמצע השנה, כשנוכל יחד להתבונן אחורה, לזהות מקומות בהם יש לשפר את תיאום הציפיות ההדדי ולקבל החלטות קונקרטיות על מה שחשוב לשפר בעבודה וביחסים הבין-אישיים. לקראת סוף השנה כדאי שוב לקיים שיחה שכזו (עדיף בצורה של שיחת משוב) בה יינתן דגש על שיתוף והקשבה למתנות ואתגרים שהתגלו במשך השנה. שיחה שכזו יוצרת את הבסיס לשיחת תיאום ציפיות בונה ומפרה בתחילת השנה החדשה.

השני הוא קיום שיחות צוות תדירות. שיחת צוות היא הזדמנות ליצור תיאום בין כל השותפות לצוות. תיאום זה כולל תכנון קדימה של המשימות של הגן, כך שכולם ידעו מה מצופה מהם. הוא גם כולל התבוננות לאחור, רפלקציה של הצוות על העבודה עם הילדים, ובחינה של האתגרים והדיוקים הנדרשים בעבודה. לדוגמה, הצוות עשוי לזהות שאחד המעברים אינו הרמוני מספיק, ויבחן כיצד לשפר את המעבר כך שיזרום יותר. חשוב לתכנן מראש את מועדי ישיבות הצוות - יום ושעה - בהם הם יתקיימו. ככל שתהיה קביעות לשיחות הצוות, כך תיווצר בנפש השותפות הידיעה שיש זמן ומקום להתבונן ולפתור את האתגרים איתם מתמודדים.

מלבד ההתבוננות לאחור ותכנון לעתיד, ישיבת צוות הינה הזדמנות חשובה לטיפוח היחסים כאן ועכשיו. פעמים רבות אנו כה עסוקות במשימות של הגן, שאנו שוכחות כמה חשוב לטפח את מערכת היחסים ביננו, השותפות לעשיה החינוכית. אנו ממליצות להתחיל כל שיחת צוות בטיפוח הקשר בין נשות הצוות. יש פעילויות שונות שעשויות לתרום לכך, כמו למשל עשיה אומנותית משותפת, כגון שירה, או לחלופין, משחקים חברתיים למיניהם, כגון שיתוף זכרון ראשוני מהגן בו אני הייתי ילדה. אך הכלי הבסיסי, והפשוט ביותר, הינו שיתוף בסבב "מה שלומי". סבב כזה יוצר מרחב בו כל אחת יכולה לשתף את הטוב והמאתגר בגן וגם בבית. יצירת מרחב בו ניתנת הזדמנות לשתף בקשיים שלנו תוך ידיעה שיישמעו ויכילו אותם, פותחת את הלב ומטפחת קירבה.

טיפוח מרחב של לב

מרחב של לב הינו מרחב בו מותר ורצוי לשתף ברגשות שלנו. שיחה מלב אל לב, בה יש מרחב לפתוח רגשות בכנות ורגישות, יוצרת חום וקירבה בין אנשים. שיחה כזו מעודדת אותנו להיות אמיתיות ופתוחות כלפי הסביבה, ובו בזמן להיות מודעות ללב שפועם בקרבנו. אך שיתוף רגשי עשוי להיות מאתגר בסביבה בה אין זמן להקשיב, ובמיוחד בסביבה ביקורתית. מכיוון שלא נכון לקיים שיח משמעותי "מעל הראש של הילדים", חשוב לפנות זמן ומרחב לשיח מקרב. מלבד שיח בישיבת צוות, אנו ממליצות למצוא זמנים לשיחה אישית ממש. סוף היום הוא זמן נהדר, במידה והשותפות אינן ממהרות לאסוף את ילדיהן מהמסגרות החינוכיות. לחלופין ניתן להיפגש מוקדם בבוקר לפני תחילת היום או לקבוע זמן לשיחה טלפונית.

חשוב שבשיחה כזו נפתח ונשאל "מה שלומך?". כבני אדם אנו זקוקות שמישהו יתעניין באמת וישאל איך אנחנו מרגישות. שאלה כזו שיוצאת מן הלב, נכנסת אל הלב ומזמינה שיתוף. ככל שהשיתוף רגשי יותר, כך חשוב להיות קשובות ואמפתיות לדברים שעולים. הכלל הראשון הוא פשוט לשתוק ולהקשיב, ומדי פעם להנהן או להגיד מילה פה ושם שמביעה הזדהות והקשבה. ככל שנימנע מהתערבות בשיחה, כך ייטב; ובעיקר חשוב להימנע מלהגיד דברים שעלולים להישמע כביקורת או כמעבר לנושא אחר. הכלל השני הוא להמשיך ולשאול שאלות שמזמינות עוד שיתוף. לרוב לוקח כמה דקות טובות לפרוק את אשר על הלב, ולכן חשוב להעניק את הזמן הראוי לשיתוף, ולהמשיך להתעניין עד שנוצרת תחושה של שיתוף מלא.

הכלל השלישי, ואולי החשוב ביותר, הוא להביע אמפתיה. חשוב להבחין בין אמפתיה להזדהות. במצב של הזדהות נגיד מילים כגון "גם אני מרגישה כך..." ובמקום להישאר עם הרגשות של הזולת, אנו עלולות לעבור מבלי לשים לב לעולמנו האישי. דבר זה משאיר את אשת הצוות השנייה בתחושה שזנחו את רגשותיה. לעומת הזדהות, הבעת אמפתיה מתרחשת על ידי אמירת מילים כגון "אני יודעת, זה באמת קשה ועצוב". בדוגמה כאן אנו נשארות עם הרגשות של הזולת. כדי להיות אמפתיות, עלינו להתחבר פנימה אל הלב שלנו ולהתבונן כיצד היינו מרגישות במצב אותו משתפת אשת הצוות השנייה. אך לאחר ההתבוננות זו איננו משתפות בכאב שלנו, אלא מביעות הבנה והתעניינות עמוקים בכאב של הזולת. ככל שנשדר אמפתיה עמוקה, כך אשת הצוות תרגיש בנוח לפתוח את עולמה הפנימי.

אנו מאחלים לכם לטפח בסביבה החינוכית בה אתן עובדות מרחב של לב. לעיתים כל שנדרש הוא שבן אדם אחד ישים לב לזולתו ויבקש להזין ולטפח מרחב של הקשבה, התעניינות ואמפתיה. מי ייתן ותזכו להמשיך ולגנן את המרחב של הלב.