ראש השנה הוא כמעט החג אחרון בסדרת חגים קשים בשנה הזו, והוא אחד הקשים ביותר לכולנו…. החגים דורשים מאיתנו כוחות נפש כדי להצליח לצין אותם למרות המצב. הם גם דורשים עיצוב מחודש ופרשנות אחרת, כי מה שעשינו תמיד לא  מתאפשר או לא מרגיש בהכרח רלוונטי.

 

ראש השנה מעלה שאלות מורכבות:

למה לחגוג כשאין שמחה או חשק?!

איך מוצאים כוחות לייצר חג בתול חוסר וודאות ואיום? 

מה בעצם מבקשים לחגוג?

איך ניתן ליצור אווירת החג, אפילו בדברים קטנים? 

ננסה לענות על השאלות, ולחבר בין מהות ראש השנה לבין האתגרים שאנחנו חווים עכשיו. נציע רעיונות וטיפים לחגיגה, במסגרת מה שמתאפשר   

למה לחגוג? החגים כעוגן במציאות כאוטית

לרובנו יש זכרונות מיוחדים מחגים בילדותנו. החגים העניקו לנו תחושת שייכות למשפחה, למסורת, לעם. חגים הם דרך לייצר זהות, שייכות, ואוריינטציה - חיבור למקום, לתקופת השנה ולזמן. היכולת לחגוג דווקא בתקופה של חוסר וודאות - מעניקה עוגן ויציבות: הנה משהו שחוזר על עצמו, גם בתוך הסערה. 

ומצד שני החג דורש מאתנו לבדוק מחדש: למה אנו מתחברים מתוך כל הסמלים והמשמעויות? מה רלוונטי בשבילנו השנה? מה מעניק לנו משענת בחג? חג שנצליח להתחבר אליו, אפילו בנקודה אחת קטנה, יכול להיות חוויה מחזקת וממלאת, עבור ילדינו ועבורנו. שווה לנסות …. 

ראש השנה בזמן מלחמה

המשמעות המרכזית בראש השנה- היא עצירה בזמן. הזמן הוא אינסופי, וזורם במעגליות קבועה. ואז מגיע רגע, שאנחנו בוחרים לעשות עצירה באופן יזום. עצירה כזו עוזרת לנו להסתכל אחורה: מה עברנו השנה, איפה הצלחנו לגדול, מה השתפר ומה הלך אחורה. עצירה כזו גם מאפשרת לנו להסתכל קדימה: לתכנן, לבקש, להתפלל, להאמין שיכול להיות אחרת בשנה הבאה.

דווקא כשהכל כל כל מתוח וקשה היכולת לעצור רגע את מרוץ ההישרדות היא קריטית לחידוש המשאבים שלנו.. עצירה בזמן היא רעיון, והיכולת לבקש שנה טובה יותר- היא גם רעיון. אבל אלו רעיונות שיוצרים רווחה בתוך עולם הנפש שלנו. הם עוזרים לנו לייצר כוונה, התבוננות,תקווה אמונה. אלו הדברים שאנו זקוקים להם יותר מכל כרגע, וילדינו צמאים אליהם. 

היכולת להאמין שאפשר להתחיל מחדש 

אחת המתנות הגדולות של עצירה בזמן היא תקווה לשינוי. התחושה שמה שהיה לא חייב להיות. התחושה שבכל יום ובכל רגע ניתן לפתוח דף חדש. שיש לנו בחירה- לא משנה כמה קשה מסביבנו או בתוכנו. לא משנה כמה טעינו או קלקנו. זו המתנה הגדולה שחג ראש השנה מזמן לנו, והיא חשובה מאין כמוה. במיוחד בימים בהם מרגיש שהמציאות סוגרת עלינו. ראש השנה מזמין אותנו לרגע אחד קטן לבחור למרות הכל לקוות לטוב. לבחור בחיים. 

איך נוכל להנכיח את ההרגשה הזו בתוך הבית שלנו? 

החוויה הזו מסומלת בחג על ידי הצבע הלבן, מאכלים עגולים ומתוקים שנועדו להמתיק את הזמנים, על ידי המנהג לברך אחד את השני ועל ידי התפילה. דוגמאות לשימוש בהם נרחיב עכשיו

תפילה וצדקה וברכה- אקטיביות מול חוסר אונים 

בכל הרגעים בהם חוויתי מצוקה וחוסר אונים בחי– הרגשתי שאני חוזרת אל התפילה כמוצא אחרון. הבחירה להאמין במשהו, כל דבר שהוא- אלוהים, אהבה, חיים, היא בחירה באקטיביות פנימית ונפשית, אל מול שקיעה לפסימיות וחוסר אונים. והיא בחירה קשה מאד לפעמים. היא נוגדת את כל כללי ההגיון שגדלנו עליהם. אבל היא בעלת משמעות קריטית, והיא המשענת הכי חזקה שאנחנו יכולים להעניק לילדינו. לרוב הילדים פניה לתפילה היא אופציה טבעית וקלה הרבה יותר מאשר למבוגרים. לכן, אם נוכל להכניס לחג שלנו איזה שהוא אלמנט של בקשה, תקווה, איחול או תפילה נעניק לילדינו מתנה חשובה. 

• אפשר להפריח בועות סבון ולשלוח איתן משאלות, 

• אפשר לכתוב על בלונים, 

• אפשר לכתוב מכתב לאלוהים

• אפשר להכניס מילים של תקווה לתוך חלות מתוקות כמו עוגיות מזל.

• אפשר לתקוע בשופר/כלי נשיפה בבית תוך כדי לדמיין את הבקשות עולות לשמיים עם קול השופר

• אפשר להכין מובייל קטן של יונים מנייר, ועל כל יונה לכתוב בקשה אחת לשנה הקרובה.

• אפשר לזרוע באדמה/עציץ זרע או שתיל אחד לכל אחד מבני הבית ולבקש בקשה. 

כל מעשה כזה יעזור לילדים להתחבר לתחושה של עשיה ומסוגלות אל מול חוסר אונים. אפילו רק לעצום עיניים ולבקש משהו- ומייד הוצאנו את עצמנו ממרחב של איבוד שליטה, ויצרנו תחושה אקטיבית, וחוויה שיש לנו מה לעשות כדי להשפיע על המציאות שלנו. התפילה היא כמו קצה חוט שעוזר למצוא מחדש את החיבור לעולם ואל עצמי. בלי החיבור הזה אנחנו חשים תלושים וזה מלחיש מאד בזמנים כאלו