מפתח ההכלה הרגשית

המפתח השני הוא מפתח ההכלה הרגשית. כבר הוזכרה כאן העובדה שפרידה עשויה לעורר רגשות חזקים. לכן, במפתח זה ניתן מענה לרגשות אלו. רגשות הוא דבר שמיד מפעיל אצלנו את התחושות הפיזיות. לכן, ניתן לשים לב אל הגוף ברגעי הקושי- להכניס מודעות לנשימה יותר מלאה ולהרפיית הגוף ככל הניתן כאמצעי ויסות עבורנו כשאנחנו חווים קושי בפרידה עם הילד.

כמו כן הכלת רגשות מתייחסת לקבלה של הרגשות שעולים ללא שיפוט או ניסיון לשנות כדי לאפשר לילד להרגיש מובן ולחזור למצב רגיעה. כדי לתת תחושה לילדינו שאנו איתו ברגש שלו נוכל לאמר משפט כמו "אני רואה שקשה לך/ שעצוב לך להיפרד, אנחנו ניתן חיבוק חזק חזק ו…… הגננת תעזור לך ותהיה פה בשבילך/איתך עד שאשוב". הכרה בחוויה הרגשית הן של הילד והן שלנו ההורים בתהליך הפרידה תעזור לנו להישאר מחוברים.

דבר נוסף חשוב שנזכור בהקשר של ביטוי הקושי שבכי הוא תגובה טבעית של ילדים בגיל הרך של ביטוי ועיבוד תהליכים ואפילו ריפוי והתאוששות. בכי בזמן תהליך הפרידה מאפשר לפעוטות ולילדים (וגם לנו) לבטא "ולנקות" רגשות כמו חרדה, כעס, עצב ואבל. היכולת שלנו להכיל בכי ללא בהלה או ניסיון מיידי להשתיק או "לתקן" חיונית להתמודדות בריאה של הילד עם הפרידה. הבכי וגם הקושי יכולים להיות הזדמנות ליצירת קרבה ונחמה לנו כהורים וגם לדמות המטפלת או לגננת הסבלנית שמקבלות את הילד/ה.

בימים של הסתגלות תחילת שנה, חזרה מחופשה, או אפילו חזרה מסופ"ש רצוי להקצות יותר זמן לעצמנו בבקרים בזמני ההתארגנות לקראת הגן ( גם עם הכל כבר מוכן מראש, לתת זמן להתארגנות רגשית;)), לאפשר בהתחלה זמן מספק לפרידה בנינוחות, בניית מערך תמיכה רגשי זמין (חברים, משפחה), ובמקרה של קושי גם הקצאת זמן להתאוששות לאחר הפרידה.

לדוגמא, בתקופת ההסתגלות אם נדע שקשה לנו עם הפרידה, לא נקבע פגישת עבודה מיד אחרי הגן. ניתן לעצמנו (כן כן יש גם הורים שקשה להם, לא רק לילדים:)) זמן מרווח להתאושש - של נשימה, אם צריך של בכי (או צעקות;)) ברכב או של שיחת תמיכה לחבר/ה.

גם לשיום הרגשות (זיהוי ומתן שם לרגש) יש ערך מוכח וזו הזדמנות לכל המשפחה להעשיר את אוצר המילים הרגשי. אנחנו שונים ומגוונים במה שתומך בנו, ונזכור לעטוף את עצמנו ולתת לקושי הרגשי מקום. ממש כמו מסיכת החמצן בטיסה, כשניתן לעצמנו מענה, נוכל לתת אותו באופן מטיב יותר לילד/ה שלנו.

מפתח הביטחון

המפתח השלישי הוא מפתח הביטחון. במפתח זה נשים לב איך אנחנו מבססים ביטחון בתהליך הפרידה- איך אנחנו מעודדים בניית קשר משמעותי עם דמות המחנכת ותחושת ביטחון לילד/ה במרחב הפיזי (כמו לעשות איתו יחד סיור בגן ולראות איפה כל דבר נמצא).

בנוסף, כדאי להשתמש בסימנים מוכרים כמו; חפץ מעבר, דקלום, תמונה או שיר, עלו יספקו תחושת ביטחון ומוכרות. נשתמש בשפה וטון מרגיעים וניתן זמן מספק למעברים הפיזיים בין מקום למקום.

חשוב גם להיערך עם אחת מנשות/אנשי החינוך הפנויים כשמוכנים לפרידה. בכל שלב של חייו הרכים, הילד יזדקק למעורבות של מי שיקלוט אותו. זה יכול להיות מעבר מחיבוק לחיבוק, או מחיבוק והחזקת יד להחזקת יד…לכל ילד/ יש את המגע שמרגיע ונוסך בו/ה ביטחון וכדאי שנהיה קשובים לכך. בהמשך, כשהילדים כבר מתבגרים ומפתחים עצמאות, זה יכול להיות גם "החלפת משמרת" עם מבט מלווה. רק חשוב לוודא שיש מישהו בתוך הגן שפנוי לקלוט את הילד בחמימות.

חמש מדרגות שיסייעו לנו בבניית ביטחון בתהליך הפרידה:

1. הכנה מראש לקראת הפרידה - מה הולך להיות. לתת תיאור קונקרטי לילד/ה מי הדמות שנמצאת שם עבורו/ה כשניפרד ותיאור זמן קונקרטי מתי נחזור (כשתצאו שוב יחד לחצר/אחרי ארוחת הפירות/ אחרי ארוחת הצהריים אני אבוא לקחת אותך). כשהצוות הוא צוות רחב כדאי מומלץ לסכם מראש מי הדמות הקבועה שתתמוך בו בפרידות בתקופת ההסתגלות.

2. בניית הדרגתיות ככל האפשר של סרגל מאמץ בתהליך הפרידה. לרוב תהיה הדרגתיות מובנית של שעות המסגרת בתהליך ההסתגלות. יש לעמוד בקשר עם הגננת אם צץ צורך להקדים כי הילד/ה מתקשה ולא מתאושש/ת.

3. נשמור על עקביות וחזרתיות בטקס הפרידה שיוסיפו לתחושת הביטחון וההרגעה. לדוגמא ניתן להיפרד באופן קבוע עם דקלום קצר בזמן החיבוק, או בנפנוף מעבר לחלון או בצעידה מסוימת שאנחנו עושים בדרך אל הגן שבה נקטוף אולי פרח קטן להביא לגן או עלה שיחכה בתיק של הילד/ה עד שנחזור.

4. שימוש בתקשורת פשוטה ובהירה בפרידה, מינימום תקשורת "מעל ראש הילד". אם יש דברים חשובים שנרצה לעדכן בהם את הגננת, נשמור על נימה עניינית ושפה פשוטה כדי לא להכניס דרמה מיותרת או אפשרות לפרשנות מוטעית ומעוררת חרדה בפרידה. מאותה סיבה גם לא ממש לא מומלץ לדבר באנגלית מעל ראש הילד/ה שכבר מרגיש/ה שעוברים לשפה שנייה רק כי קרה משהו…

5. שמירה על הרצף. המשמעות של שמירה על הרצף היא שברגע שהתחלנו את תהליך הפרידה נשמור על רצף במהלכים שלנו. לא נקטע את הפרידה באמצע (עם שיחת טלפון שנכנסת) או ניכנס פתאום לגן ונצא חזרה בצורה שמבלבלת את הילד. גם לחזור לתת עוד חיבוק אחד קטן אחרי שכבר נפרדנו עשוי מאד לבלבל.

מפתח ההתלהבות

המפתח האחרון הוא מפתח ההתלהבות. מפתח זה מזכיר לנו את שפת הילדים:)

נתחבר לאלמנטים של משחקיות או סיפוריותלתהליך הפרידה כדרך שיכולה לגשר ולהקל. נזכור שהפרידה היא הזדמנות להעצמה של הילד ביכולות שלו להתמודד ולהצליח, מה שיכול גם כן לעודד מוטיבציה. ניתן לקרוא לילד/ה בתקופה זו סיפורי ילדים שמדברים על פרידה ופגישה מחודשת, או על התמודדות עם געגוע.

מבחינת משחקיות ניתן למשל ליצור מסלול מכשולים קל ומותאם מהבית לדלת היציאה עבור ילד שמתקשה לצאת מהבית שיהפוך את היציאה למשחק מהנה. או בדרך לגן, אפשר ללכת או לקפוץ כמו חיות שהילד אוהב - קפיצות כמו קנגורו, הליכה כמו דוב, או דילוגים כמו ארנבון עד הגן.

דוגמה נוספת היא "משחק החלון". אם יש חלון בגן שהילדים יכולים להציץ ממנו, אפשר להפוך את הפרידה למשחק; הילד אומר שם של חיה (או לצעירים יותר ההורה בוחר), וההורה מחקה אותה בפנטומימה מחוץ לחלון. למשל, אם הילד בוחר פיל, ההורה יכול לעשות תנועת חדק ולהשמיע קול של פיל. זה טקס שכשהייתי גננת היה נהוג בגננו והוא היה כמעט תמיד גורם לכולם לחייך ולצחוק ולהפוך את הפרידה לחוויה חיובית. אם יש אפשרות ליצור משהו דומה שמוסיף קצת הומור ומשחקיות לתהליך הפרידה, זה יכול לתמוך מאוד בחוויה החיובית.

חשוב לזכור ששימוש בכלים חשיבתיים, רגשיים, התנהגותיים ויצירתיים מסייע לנו לתמוך בנו כהורים ובילד בתהליך הפרידה. שתקופת הגיל הרך טומנת בתוכה זרעים להמשך.

במידה והילד מתקשה לאורך תקופה ואתם חווים קושי לשאת את תהליך הפרידה, מומלץ להיתמך בדמות המחנכת או המטפלת של הילד או במידת הצורך בהדרכת הורים.

להצטרפות לקבוצת ווטסאפ להורים של חגית >>