ראש השנה קרב ובא, יצאה הרוח הקלה להקביל את פניה של השנה החדשה. עפה למעלה, מעלה, בין העננים, חיפשה מלמעלה פרחים, פרחים יפים, שיפרחו לכבוד בואה של ראש השנה.

עפה מעל השדות, אך כל מה שראתה זו אדמה חרוכה, יבשה, מלאה סדקים, ללא כל פרחים. עצובה הייתה הרוח הקלה, המשיכה לעוף ולעוף בשמי התכלת הבהירים לחפש פרחים. עפה לה והתיישבה על גבעה קטנה, דפקה על האדמה.

טוק טוק טוק, "כלנית, אורי, קומי, הפריחי את פרחייך לכבוד בואו של שר הסתיו". והכלנית פיהקה ואמרה, "הן האדמה יבשה, ואם אפריח את פרחיי כעת יקמלו וינבלו". פיהקה שוב הכלנית וחזרה לישון את שנתה.

עצובה הייתה הרוח הקלה. עפה לה הלאה אל הביצה, וגם הביצה יבשה עם אדמה סדוקה חרוכה. דפקה הרוח הקלה על פני האדמה, טוק טוק טוק, וקראה, "נרקיס נרקיס, אור קום, הפרח את פרחיך לכבוד בואו של שר הסתיו".

פיהק הנרקיס, התמתח ואמר, "הרי גם הביצה יבשה, ואם אפריח את פרחיי כעת יקמלו וינבלו". פיהק שוב הנרקיס וחזר לישון את שנתו. עצובה הייתה הרוח הקלה.

עפה לה בין ההרים, לחפש את הרקפת. דפקה על האדמה, טוק טוק טוק, וקראה, "רקפת רקפת, אורי קומי, הפריחי את פרחייך לכבוד בואו של שר הסתיו". פיהקה הרקפת, התמתחה ואמרה, "הן האדמה יבשה, ואם אפריח את פרחיי כעת יקמלו וינבלו".

פיהקה שוב הרקפת ושבה לישון את שנתה. עצובה הייתה הרוח הקלה. הן אין אף פרח שיפרח לכבוד בואה של השנה החדשה.

עפה הרוח הקלה והתיישבה על גבעה מלאה באבנים וטרשים, ללא כל רוח חיים מלבד כמה עשבים. התיישבה על הגבעה ודמעה זלגה מעינה כמו טיפה של גשם ונפלה על האדמה. לפתע נשמע קול עמוק מתוך האדמה.

"מדוע את בוכה הרוח הקלה?" אמרה הרוח, "הן ראש השנה קרב ובא, ואין אף פרח על פני האדמה. מי יפריח את פרחיו לכבוד בואה של השנה החדשה, לבנה וחגיגית, שתהיה שנה טובה?" "אני אפריח את פרחיי!" "אתה? מי אתה?" שאלה הרוח הקלה. "אני החצב".

"אבל אם תפריח את פרחיך, יקמלו וינבלו, הרי האדמה עוד יבשה". "אל דאגה", אמר החצב. "אני גדול וחזק, ופרחיי יפרחו גבוה גבוה".

"ואם יקמלו, יפריחו חצבים אחרים את פרחיהם כמו שרביטים לבנים לכבוד בואה של השנה החדשה". שמחה הרוח הקלה, וברכה את החצב. "מברכת אני אותך, שתהיה לך הפקעת הכי הכי גדולה, מלאה במי גשמים טהורים".

"כך שיהיה לך כוח להפריח את פרחיך, הלבנים והצחורים, לכבוד בואה של השנה החדשה". ומאז, בכל שנה ושנה, ממש לפני שמגיעה השנה החדשה, עולים בשדות פרחי החצב, צחורים ולבנים, כמו שרביטים, שמבשרים את בואה של השנה החדשה, שתהיה שנה טובה ומתוקה.