כיצד לשתף הורים באתגרים של ילדם ולהפנות אותם לאבחון וטיפול מתאימים?

שיתוף הורים באתגרים של ילדיהם היא אחת המשימות המאתגרות לנו הגננות. באופן טבעי אנו עסוקות במהלך היום בטיפול בילדים. אנו מתמחות בשפה הייחודית של הילדות, טיפוח קשרים חברתיים, יצירה ואומנות, טיפוח מרחב אסטטי, מגוון ומזמין למשחק וכו'. לעומת זאת בשל אילוצי התפקיד אנו מקדישות מעט זמן לשיח עם הורים. כתוצאה מכך קשר עם הורים דורש מאמץ מכוון מאיתנו, ועל אחת כמה וכמה כאשר אנו מבקשות לשתף הורים בקשיים ואתגרים שאנו רואים אצל ילדיהם.

במחקר שנערך במכללה לחינוך על בוגרות מסלול חינוך לגיל הרך נמצא כי בוגרות המסלול חשות את תחושת חוסר המסוגלות הגדולה ביותר בתקשורת עם הורים על קשיים של ילדיהם. כלומר בין שלל התפקידים החינוכיים בניהול גן בוגרות המסלול חשו את האתגר הגדול ביותר עבורן בתקשורת עם הורים על קשיים חינוכיים של ילדים. ניתן לשער שהקושי נובע הן מהחשש הרגשי לשתף הורים בקשיים, הן מהעדר כלים תקשורתיים לשיתוף בנושא מורכב ומעורר רגשות אצל ההורים והן בחוסר ידע מקצועי כיצד לזהות צרכים ייחודיים של ילדים ולאילו גורמים להפנות לאבחון וטיפול. המטרה של חלק זה במאמר היא להתייחס להיבטים הרגשיים ובכלים תקשורתיים לשיתוף בקשיים של ילדים ואילו בחלק הבא נתייחס להפניה לתרפיות ספציפיות.

כדי לשתף הורים חשוב תחילה לערוך תהליך התבוננות מקיף כפי שתואר לעיל. חשובה במיוחד שיחה בין אנשי הצוות להתבוננות משותפת. בהתאם לאתגר של הילד כדאי לערב גורם מקצועי בחשיבה על הילד וכן בשיח עצמו עם ההורים. לאחר שנערך תהליך ההתבוננות כדאי להזמין את ההורים לפגישה. עד כמה שניתן חשוב כבר בהזמנה לציין במעיין כותרת שאנו מזהים אתגר או קושי אצל הילד וחשוב לנו לשתף את ההורים בקשיים. הצהרה כזו מכינה את ההורים רגשית לשיחה מורכבת. כמובן שהזמנה כזו לפגישה חשוב לעשות בשיחה ממש ולא בהודעת ווטסאפ. לעיתים הורים נבהלים כאשר הם שומעים שלילדם יש קשיים ועל כן חשוב להרגיע אותם שנדבר על הכל בשיחה פנים אל פנים.

מאד חשוב להזמין את שני ההורים לפגישה ולעמוד על כך שהשיחה איתם תתקיים רק בנוכחות שני ההורים. כאשר שני ההורים נמצאים בפגישה הם שומעים ישירות מן הצוות החינוכי את הקשיים ויכולים שניהם להתייחס למה ששמעו ולתאר את מה שהם רואים על ילדם בבית. לעומת זאת אם רק אחד ההורים נמצא בשיחה המידע עשוי לעבור להורה השני בצורה לא מדויקת. יתרה מזאת פעמים רבות שההורה עצמו לא שומע או מבין נכון את הבעיה או את חומרתה. כאשר שני ההורים נמצאים בפגישה הם יכולים לאחר מכן לשוחח על מה ששמעו ולדייק אחד עבור השנייה את התובנות מן השיחה.

בכל פגישה עם הורים כדאי וחשוב לצור מרחב חם ומזמין. כיבוד טעים, תאורה נעימה ואווירה חמה יוצרים בסיס לתקשורת זורמת. לשיחה על אתגרים של ילדים חשוב להקצות זמן ממושך – לפחות כ 45 דק' ולעיתים נדרש יותר משעה שיחה. כדאי לתכנן את הפגישה כך שלא יהיו הורים אחרים שמחכים בתור והפגישה תוכל להתארך. תמיד טוב להתחיל את הפגישה עם חיוך, לחיצת יד או מגע חם עם ההורים כדי לשדר מרחב בטוח ומקרב. לאחר מכן לפתוח באמירה חמה ונעימה על הילד כגון  "הילד שלכם כזה מתוק, היום הוא ...". פתיחה כזו מעניקה להורים הרגשה שרואים ואוהבים את ילדם ולא באים לשפוט אותו או אותם.

לאחר שנוצרה אוירה חמה ובטוחה מומלץ לבקש מההורים לפתוח ולספר על ילדם, איך הם חווים אותו בבית ומה הוא מספר על הגן. לעיתים הבקשה מן ההורים לפתוח ולשתף מוזרה להורים, הרי הם באו לשמוע מהגננת על ילדם. אך לרוב הורים די מהר משתחררים ושמחים לפתוח ולספר. ישנם מספר יתרונות להזמין את ההורים לשתף על ילדם לפני השיתוף של הצוות החינוכי. ראשית הורים מאד אוהבים לספר על ילדיהם ועוד יותר אוהבים כאשר מקשיבים להם בתשומת לב. כאשר הגננת מקשיבה להורים היא מחזקת את תחושת האמון שלהם ברצונה להיטיב עם הילד. ככל שהגננת תקשיב ותשקף את מה שהיא שומעת כך ההורים יפתחו ויספרו יותר.

יתרון שני לכך שהורים משתפים ראשונים הוא היכולת של הגננת לבחון מה ההורים כבר מזהים בעצמם ומאילו קשים של הילד הם מתעלמים או מכחישים. כאשר יגיע תור הגננת לשתף היא תוכל להתחבר בקלות אל מה שההורים כבר סיפרו, לעומת זאת היא תצעד בזהירות סביב נושאים שההורים בחרו לא לספר. בשלב זה בו ההורים משתפים חשוב לשאול שאלות, לשקף ולנסח מחדש, אך לא להגיב ולנדב מידע מהגן. במיוחד חשוב לבקש גם מההורה השני שישתף מה הוא רואה. כלומר במידה והאם סיפרה בהרחבה על הילד חשוב לשאול גם את האב מה יש לו עוד להוסיף, האם הוא רואה את אותם קשיים וכו'. לפעמים הורים רואים דברים מזווית אחרת ושיתוף של שני ההורים יוצר בעבורם אפשרות לשמוע אחד את השנייה.

לאחר שההורים שיתפו בהרחבה אפשר לעבור לשלב בו הצוות החינוכי יספר על הילד. כדאי להתחיל בשיתוף על פי סדר היום בגן. כלומר לספר להורים כיצד הילד נפרד בבוקר, איך הוא מתפקד במשחק, במלאכה, בסידור הגן וכך הלאה. שיתוף דרך סדר היום מזמין לספר על הדברים הטובים וגם על האתגרים בצורה קונקרטית ומוחשית. דוגמאות ממקרים ספציפיים על משחק יפה או אתגר חברתי מעניקים להורים תחושה שרואים את ילדם. בנוסף הדוגמאות עוזרות להורים להתחיל לראות את הקושי מבלי שימוש בפרשנות לקשיים. כלומר ככל שהגננת מתארת בדוגמאות את הקשיים ולא מסבירה את מהות הקושי כך ההורים יוכלו לפתוח פתח בתוכם לקבל את הקושי של ילדם.

אנו נוהגים לצרף לשיחת הורים לפחות אשת צוות אחת נוספת שהינה דמות חינוכית משמעותית בגן או לחלופין יועצת מקצועית כגון פסיכולוגית התפתחותית. אשת צוות נוספת יכולה לתרום במספר דרכים, ראשית היא שומעת את השיתוף של ההורים ויכולה לדייק לגננת את מה שנשמע ולאחר הפגישה לסייע בפרשנות. שנית אשת צוות נוספת תמיד תציג זווית התבוננות קצת שונה על הילד. לכן לאחר שהגננת המובילה שיתפה על הילד על פי סדר היום כדאי להזמין את השותפה הנוספת לפגישה לתאר את הילד. אשת צוות אחרת יכולה להוסיף תיאור כיצד הילד משתתף במלאכת יד, בארוחה או משחק בחצר. בכך היא מוסיפה עוד תיאור חיובי על הילד ובו בזמן יכולה להוסיף גם נקודות חשובות לתשומת לב על אתגרים.

הזמן בו אשת הצוות הנוספת מדברת מאפשר לגננת המובילה להתארגן פנימית לקראת הצגת האתגרים המשמעותיים של הילד. אותם אתגרים שיתכן שההורים לא התייחסו אליהם בפתיחת המפגש ונראה שהם נמענים מלהתעסק בהם או ממש מדחיקים אותם. זהו זמן גם להעשות הכנה פנימית-רגשית משלנו, שכן תמיד לא נוח ופשוט להציג להורים את התמונה "הקשה" אך זהו שלב חיוני. כאשר אנו רואים את טובת הילד לנגד עייננו אנו מוצאים את הבטחון לשתף את ההורים במצוקות והקשיים. כמובן שחשוב לשתף בקשיים ברגישות רבה וכן לבחור מה אומרים, באיזה סדר ובאיזה מידה של חומרה.

בשלב זה של השיחה הגננת המובילה עוברת לתאר בצורה ישירה את הקשיים שהיא רואה. היא יכולה לחזור ולהתייחס לדוגמאות של מקרים מאתגרים ולצרף לכך פרשנות. פרשנות הינה תמיד אישית ונתונה למחלוקת. על כן חשוב כי בשלב זה הגננת תשתמש בשפה של "אני", כלומר שימוש במילים כגון "לדעתי", "כפי שאני מבינה", "אני רואה ש...", "אני חושבת ש...", וכו'. שימוש של הגננת בשפה סובייקטיבית מעניקה להורים מרחב לפרשנות משל עצמם ובו בזמן פותחת אותם לדעתה המקצועית. אנו הגננים איננו מאבחנים ולכן חשוב שלא נרחיק לכת בפרשנות שלנו אלא נאיר את תשומת לב ההורים לקשיים שאנו מזהים.

כאשר ההורים מתחילים להבין שקיימת בעיה הם מיד מתחילים לחפש פתרונות. זה שלב טבעי, ולכן חשוב שהגננת תציע להורים מספר אפיקים של פעולה. ככל שהגננת מעניקה להורים כלים להתמודד עם הבעיה כך תפחת תחושת חוסר האונים שלהם והם יוכלו לפעול על מנת לתמוך בילדם. גם כאן כדאי להשתמש בשפה מקרבת ולהשתמש בביטוי כגון "אני מציעה שתעשו כך וכך...". הצעה היא תמיד פתוחה ומזמינה. אם לעומת זאת משתמשים בביטוי כגון "מאד חשוב שתעשו כך וכך..." ההורים עשויים להרגיש שדחקו אותם לפינה וכתוצאה מכך דווקא לא יקבלו את הצעתה של הגננת.

כדאי לחלק את ההצעה לשני מרכיבים עיקריים: האחד מה שההורים יכולים לעשות בבית והשני הצעה לאבחון וטיפול ממוקדים בבעיה. הורים הינם הדמויות המרכזיות בחייהם של ילדיהם. על כן ככל שהורה לוקח על עצמו לתמוך בילדו עשויה להיות לכך השפעה משמעותית. ניתן להציע להורים לעשות פעילות מוטורית עם ילדם כגון בישול ואפיה, יצירה אומנותית, טיול בטבע, פעילות ספורטיבית וכו'. פעילות משותפת תורמת הן לפיתוח מיומנויות, הן לחיזוק הקשר הרגשי והן טיפוח ביטחון עצמי. חשוב במיוחד שהורים ייקחו על עצמם פעילות תדירה שחוזרת על עצמה לפחות פעם בשבוע. החזרה הריתמית בזמן קבוע היא זו שמחזקת ובונה את הילד. ליווי מקצועי להורים על ידי מדריכת הורים או תרפיסטית בתחום האתגר של הילד עשוי להעניק להורים תמיכה חשובה וכיווני פעולה מיטיבים עבור ילדם.

במקרים של אתגרים משמעותיים חשוב מאד לערב גורמי מקצוע. אבחון וטיפול מוקדם עשוי לתרום משמעותית לאיזון הילד וטיפוח תחושת מסוגלות. ישנם מספר אפיקים לאבחון וטיפול. האפיק הראשון הינו הפנייה להתפתחות הילד. בהתפתחות הילד ישנם אנשי מקצוע רבים כגון מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, רופא התפתחותי ועוד. אבחנה של התפתחות הילד קבילה לצורך וועדות של משרד החינוך וכן לצורך השתתפות של קופת החולים בתרפיה ועל כן היא חשובה ביותר. עם זאת לא פעם האבחון של התפתחות הילד אינו מספק. בעוד שהגננת פוגשת את הילדים בסיטואציות רבות ולאורך זמן הגורמים המאבחנים פוגשים את הילד לזמן קצר ובסיטואציה תלושה מן ההקשר החברתי. זאת ועוד פעמים שהמאבחנים מדברים עם ההורים מעל הראש של הילד. ההורים חשים נבוכים לשתף בקשיים ובכך נמנע מידע חשוב מן המאבחנים. על כן חשוב ביותר שבהפניה להתפתחות הילד הגננת תרשום באופן מדויק את הקשיים שהיא רואה אצל הילד.

מכיוון שמשך ההמתנה לאבחון בהתפתחות הילד הינו ארוך מאד ובו בזמן לעיתים האבחון אינו מספק כדאי להפנות את ההורים גם לגורמים מקצועיים פרטיים. ניתן למצוא תרפיסטים משלל תחומים, החל מרופא התפתחותי, דרך מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת ועד לתרפיסטים בגישות ייחודיות שנובעות מהאנתרופוסופיה כגון שימון ריתמי, אוריתמיה מרפאת, extra lesson, טיפול הומיאופתי וכו'. לעיתים טיפול ממוקד אצל תרפיסט מיומן עשוי לתרום יותר מן האבחון בהתפתחות הילד. לכן אנו ממליצים לצור רשימה של מטפלים איכותיים, מטפלים שבעבודה המשותפת איתם נצבר ניסיון של הצלחה בתמיכה בקשיים דומים לאלו שאנו פוגשים אצל הילד הספציפי. כאשר אנו ממליצים להורים על תרפיסטים פרטיים כדאי להמליץ על שניים, שלושה אפשרויות. יותר מדי אפשרויות לטיפול עשויות לבלבל את ההורים ואילו אפשרות אחת עשויה להיות מצומצמת מדי ולא מתאימה להורים.

במקרים של ילדים עם אתגרים משמעותיים במיוחד כדאי להפנות את ההורים לוועדה מקצועית של משרד החינוך. מטרת הוועדה המקצועית הינה אפיון הצורך הייחודי של הילד והענקת זכאות לטיפול. היתרון של הזכאות לטיפול מצד משרד החינוך הוא כפול: הטיפול ניתן בחינם והתרפיסט מגיע אל הגן להעניק את הטיפול לילד בזמן השהות במוסד החינוכי. ישנם שני סוגי זכאות: ילדים עם קשיים התפתחותיים פשוטים יחסית זכאיים לטיפול על ידי גננת שילוב. גננת שילוב מעניקה סל כלים להכנה לכיתה א': טיפוח מיומנויות מוטורית, חברתיות, וקוגניטיביות. ילדים עם בעיות התפתחות קשות זכאים לסל שילוב. בהתאם לאפיון הספציפי הילד זכאי לסך שעות טיפול שבועיות. ההורים, יחד עם צוות הגן והצוות המקצועי בוחרים את הטיפולים שהילד יקבל לאורך השנה. חשוב להתייעץ עם פסיכולוגית הגן וצוות המתי"א (מרכז תמיכה יישובי או אזורי) ברשות לפני הפניית ילד לוועדה מקצועית של משרד החינוך.

לסיכום שיחה עם הורים על קשיים של ילדים היא מורכבת ומאתגרת לנו ולהורים. על כן כדאי לסיים את השיחה באמירה אופטימית, לציין כי שמנו זרקור על הקשיים אך חשוב לזכור שהילד מקסים ומטרתנו לתמוך ולאזן. מומלץ לשאול את ההורים איך הם מרגישים אחרי השיחה או עם מה הם יוצאים. שאלות מעין אלו מאפשרות להורים לערוך עיבוד פנימי רגשי ובו בזמן מאפשרות לנו לדעת עד כמה ההורים עיכלו את מה שהבאנו בפניהם. תמיד טוב להודות להורים על השתתפותם בשיחה. אומנם הם אלו שאמורים להודות לנו, אך תפקידנו האמיתי הוא לתמוך בילד שהופקד בגננו. אנו בעצם מודים להורים על הנכונות והמאמץ להשתתף בפגישה לא פשוטה למען הילד.

סוגי תרפיות שונות וכיצד להתאים תרפיה לצרכים ייחודיים של ילדים בגיל הרך

בעבר הלא כל כך רחוק, כאשר היינו נתקלים במצוקה הינו פונים אל רופא המשפחה. תפקידו היה להעניק לנו את הטיפול הטוב ביותר ולהפנות אותנו הלאה במידת הצורך. במרוצת השנים הלכו והתרבו סוגי טיפול רבים ומגוונים. כאשר אנו מבקשים להעניק טיפול מיטיב לילדים אנו עומדים מול אתגר בפני עצמו – כיצד לבחור תרפיה מתאימה מתוך שלל אפשרויות הטיפול שעומדות בפנינו. מטרת מאמר זה להעניק במעוף ציפור אפיון לאתגרים שונים של ילדים בגיל הרך ולהתאים תרפיות שונות לקשים אלו. חשוב להדגיש כי ישנם דרכים רבות לאפיין קשיים של ילדים ועוד ישנם מגוון רחב של דרכים לטפל בקשיים אלו. על כן מטרתנו כאן אינה להעמיק ולהרחיב על כל סוגי בעיות ההתפתחות ועל כל סוגי הטיפול. מטרתנו לפתוח פתח, מעין צוהר אל עולם הטיפול בילדים בגיל הרך, כדי להעניק לגננות והורים כלים לזיהוי קשיים והפניה לטיפול מתאים.

בראשית חשוב לזכור ולהפנים שטיפול, או כפי שהוא מכונה בחינוך ולדורף, "חינוך מרפא", אינו מכוון להעלים את הבעיות של הילד. פעמים רבות שהקשיים של הילדים מציקים ומפריעים לנו ההורים והמחנכים, ואנו כמו מבקשים להיפתר מן הבעיה המטרידה. אך גישה כזו לא רק שאינה מועילה אלא עשויה לפגוע ממש בתהליך הצמיחה וההתפתחות של הילד. מזור ורפואה מתחילים תמיד בהכרה ומפגש עם המצוקה והקושי. טיפול אמיתי אינו מבקש למחוק או להעלים את הבעיות והקשיים, אלא להיות עם הקשיים, ללוות ולתמוך. הרפואה והאיזון נולדים מבפנים, בתוך נפשו של הילד ותפקידנו כהורים, מחנכים ומטפלים להימצא בשביל הילד, לתמוך וללוות את המסע לצמיחה, התפתחות וריפוי. כאשר אנו ניגשים לזהות את המצוקה מתוך גישה תומכת ומלווה אנו משדרים לילד כי אנו סומכים עליו, בוטחים בו ונמצאים שם בשבילו. אנו למעשה מאפשרים לילד למצוא את המרפא הנכון בעבורו.

כדי לאפיין קשיי התפתחות טיפוסיים של ילדים בגיל הרך נתבונן במבנה האדם. התבוננות זו  תאפשר לנו לזהות סוגים שונים של אתגרים ולהתאים להם בהמשך טיפול מתאים. האנתרופוסופיה מחלקת את האדם לשלוש קומות עיקריות: גוף, נפש, רוח. בפירוט גדול יותר האדם מאופיין כמורכב מגוף פיסי, פעילות חיים, תחושות רגשיות וחשיבה קוגניטיבית. הגוף הפיסי כולל את שלל האיברים שמאפשרים את קיומנו על האדמה. פעילות החיים מכונה בטרמינולוגיה האנתרופוסופית גוף "אתרי" או גוף החיים, והיא למעשה כל אותם פעילויות בקרבנו שמאפשרות את החיים, כגון נשימה, זרימת הדם, פעילות עצבית ופעילות מטבולית. העולם הרגשי-תחושתי מכונה גוף "אסטרלי" או נפש התחושה והוא כולל את שלל כוחות הנפש, רגשות של סימפטיה ואנטיפתיה: שמחה והתלהבות אל מול עצב, פחד וכאב. ה"אני" כולל את יכולת החשיבה הבהירה, את המודעות העצמית, ואת פשר, משמעות ויעוד שאנו מעניקים לחיינו. כמובן שזהו מבנה סכמתי שנועד לתאר את החלקים השונים, אך בפועל שלל המרכיבים השונים פועלים יחד בהרמוניה מופלאה.

חלוקה סכמתית זו עשויה לתרום במיוחד כאשר אנו מבקשים לזהות ולאפיין אתגרים התפתחותיים אצל ילדים. חוסר איזון במבנה השלם, כלומר דומיננטיות של רכיב אחד לעומת שאר הרכיבים עשויה להוביל לחולשה בתחומים מסוימים. חשוב לזכור שזהו תיאור סכמתי ובפועל כל ילד הוא עולם ומלואו. כאן באנו להאיר כיוון מחשבה ואילו תפקידו של רופא התפתחותי, פסיכולוג או תרפיסט מיומן לאבחן לעומק את מקור הבעיה. להלן נתאר קשיים התפתחותיים שונים ונציע מספר אפשרויות לטיפול. בהמשך נסביר בקיצור על התרפיות השונות המוצעות כאן.

אתגרים גופניים

חולשה בהתפתחות הגוף הפיסי מאופיינת בקשיים מוטוריים. ילדים עם אתגר זה עשויים להיות מגושמים. הם ירבו למעוד, לשמוט חפצים מהידיים, להתקשות באכילה נקיה ולהשתמש כראוי בגופם. היציבה של ילדים אלו עשויה להיות שמוטה, כאילו היו לבובות מריונטה שמתנדנדות ברוח. כמובן שתמיד נשווה את ההתפתחות הגופנית של ילדים אל בני גילם. ילד בן שנה וחצי מטבעו אינו יציב במיוחד ועשוי למעוד כחלק מהתפתחות תקינה של עמידה והליכה. לעומת זאת ילד בן חמש שעדיין מרבה למעוד מעורר סימני שאלה.

ישנם מספר טיפולים מתאימים לאתגרים גופנים. מתאימים במיוחד טיפולים שעובדים ישירות עם הגוף עצמו כגון ריפוי בעיסוק, אוריתמיה מרפאת ושיטת רמי כץ. חשוב לשים לב שטיפולים אלו מכוונים למוטוריקה גסה, יציבה ועבודה חושית מאוזנת. לעיתים הורים ומטפלים שמים דגש רב מדי על טיפוח מיומנויות של מוטוריקה עדינה כהכנה לכיתה א' ו"שוכחים" שהבסיס לפיתוח מוטוריקה עדינה נעוץ ביציבה בריאה ושימוש מאוזן בגוף כולו.

אתגרי וויסות

פעילות החיים בגוף אמונה על שמירת הומיאוסטזיס, שיווי משקל ואיזון של המערכת השלמה. שינה וערות, רעב ושובע, פעילות ומנוחה הינם תהליכים משלימים אשר שואפים לאיזון מתמיד. כאשר פעילות החיים אינה מתפקדת כראוי הילד חשוף למחלות תדירות. מחלה הינה ביטוי של חוסר איזון באחת או יותר ממערכות החיים. המחלה כמו מבקשת להשיב את המערכת לאיזון מחדש. בעיות שינה, אכילה, אתגרים בשליטה על סוגרים, נמרצות יתר או פסיביות מוגזמת מצביעים על חוסר איזון בגוף האתרי. כיום אנו עדים לילדים רבים שמתקשים בוויסות, בין אם וויסות חושי ובין בוויסות רגשי, תופעה שלעיתים מכנים קשיים בקשב וריכוז. חשוב לשים לב שאמנם הביטוי ההתנהגות הינו קושי בקשב, ריכוז ואיזון, אך מאפיינים אלו עשויים לנבוע מחוסר בשקט פנימי ויכולת למצוא איזון וויסות של מערכות החיים.

טיפול ותמיכה הולמים בפעילות חיים כוללים שיפור תהליכי תזונה, שינה, פעילות גופנית וטיפול תרופתי מאזן. בעוד שרפואה מערבית משתמשת לרוב בטיפול תרופתי שנועד לדכא מחלה, כאן תפקיד הרופא והתרפיסט למצוא את הכלים שיתמכו בתהליכי חיים מצמיחים ומאזנים. הפחתת צריכת סוכר, תוספים תזונתיים כגון אומגה 3, מגנזיום ו B12, שהיה ממושכת בטבע, עשויים לתרום רבות לאיזון ילדים עם קשיי קשב וריכוז. במצבים אלו כדאי להתייעץ עם רופא שעובד בגישה האנתרופוסופית, הומיאופת קלאסי, מומחים לתזונה ושינה. גם במצבים אלו עבודה ישירות עם הגוף בתרפיות כגון שימון ריתמי, אוריתמיה מרפאת, ריפוי בעיסוק ושיטת רמי כץ עשויים לתרום לאיזון וויסות עצמי משופרים.

אתגרי איזון רגשי

חוסר איזון רגשי עשוי להעמיד אתגר גדול לנו ההורים והמחנכים. לרוב אנו מתייחסים לחולשה גופנית כבעיה חיצונית שהילד נולד איתה. לעומת זאת אנו נוטים לייחס לעצמנו "אשמה" כאשר מתגלים קשיים רגשיים. כהורים אנו לעיתים חשים שהילד פיתח בעיות רגשיות בגללנו ואילו כמחנכים אנו מרגישים שתפקידנו "לפתור" את בעיות ההתנהגות. האשמה מצד אחד ונטילת האחריות לתיקון מצד שני מפריעים לנו לפגוש את המצוקה עצמה. העולם הרגשי של הילד אותו אנו מכנים "גוף אסטרלי" מתפתח ממש כשם שהגוף הפיסי מתפתח. אך התפתחות זו סמויה מן העין ועל כן קשה יותר לאפיין מהו חוסר האיזון הרגשי. לרוב במקום לזהות את המצוקה אנו בעיקר מופעלים על ידי ההתנהגות הרגשית של הילד ונמצאים במצוקה בעצמנו. על כן חשוב במיוחד במצבים אלו לערב מספר אנשי צוות וגורמי מקצוע להתבוננות משותפת על הביטויים הרגשיים התנהגותיים של הילד. ככל שההתבוננות תהיה יותר "אובייקטיבית" כך נוכל לפגוש את המצוקה של הילד ובו בזמן נוכל לזהות את המקומות שמצוקה זו מפעילה אותנו.

ישנו מנעד רחב של מצוקות רגשיות לילדים בגיל הרך: כעס מוגזם והתקפי זעם, פחדים, חרדות, היסטריה, תחושות חוסר ביטחון, קושי באינטראקציה חברתית ועוד. באופן טבעי הרגשות משתנות בהתאם למצבים שונים בחיים. טבעי שילדים כועסים ומפחדים. אך יש לשים לב כאשר רגש מסוים מופיע בקיצוניות ובתדירות גבוהה. במצבים אלו אנו המבוגרים נוטים לנסות ולהוציא את הילד מן המצב הרגשי הקיצוני: שינוי אווירה, פרסים, הומור, איומים וכו'. לרוב אסטרטגיות אלו לא רק שלא עוזרות אל מחריפות את הבעיה. ילדים בגיל הרך עדיין אינם מבינים ומודעים למה שהם מרגישים. הרגשות כמו מציפים אותם ושוללים מהם את עצמיותם. על כן הם זקוקים בעיקר לדמות מבוגרת נוכחת, רגועה, קשובה שיכולה להעניק להם תמיכה ואהבה.

ישנם טיפולים רבים שעשויים לתמוך בילדים עם חוסר איזון רגשי. העולם הרגשי של הילד בגיל הרך קשור מאד לפעילות החיים שבקרבו ולכן הטיפולים שהצענו לאיזון הגוף הפיסי וגוף החיים עשויים לתרום מאד גם במצבים אלו. כלומר טיפול במגע ובתנועה עשויים לתרום לאיזון רגשי לא פחות ולעיתים יותר מטיפול רגשי. על כן כדאי לנסות שימון ריתמי, אוריתמיה מרפאת, ריפוי בעיסוק, הומיאופתיה על סוגיה, איזון תזונתי, פעילות בטבע ותמיכה בשינה לפני שפונים לכלים של טיפול רגשי.

במקביל חשוב שההורים יקבלו הדרכה ותמיכה רגשית. ככל שההורים ייטיבו להבין את המצוקה הרגשית של הילד ויקבלו את הכלים להתמודד עם התנהגויות בלתי מאוזנות כך הילד יקבל את התמיכה לה הוא זקוק. פעמים רבות נוכחות הורית תדירה בחיים של הילד יכולה לפעול פלאים. התגייסות של אחד ההורים באופן תדיר, פעם בשבוע, בשעה קבועה לפעילות משמעותית עם הילד יכולה לתמוך ולאזן. במצבים קיצוניים או כאשר טיפול בעל אופי גופני לא סייע כדאי לפנות לטיפול רגשי. בגיל הרך טיפול אפקטיבי עשוי להיות טיפול במשחק, טיפול דיאדי וטיפול באומנות במקביל להדרכה הורית או טיפול משפחתי. כמובן שמצבים אלו חשוב להתייעץ עם פסיכולוג חינוכי, רופא התפתחותי או עובד סוציאלי.

אתגרים קוגניטיביים

הקומה האחרונה במבנה האדם היא החשיבה, אותן יכולות קוגניטיביות המאפשרות לאדם להפוך לער ומודע לסביבתו ולעצמו. יכולות קוגניטיביות כוללות שימוש בשפה תואמת גיל, הבנת הוראות ומצבים חברתיים, שימוש נבון בכלי עבודה שונה, יכולת פתרון בעיות, התמצאות במרחב, הבנת רצף של סיפור ומיומנות ראשוניות של מנייה. על פי רוב יכולות אלו מתפתחות בהדרגה תוך שימוש מצד אחד בחיקוי ומצד שני בהתנסות במצבים שונים בחיים.

בחינוך ולדורף בגיל הרך מעמידים במרכז את ההתפתחות הגופנית והחברתית של ילדים. על פי הגישה התודעה של ילדים בגיל הרך חלומית ורק בהדרגה במהלך השביעון הראשון לחיים הילד הופך לער לסביבתו. מסיבה זו המחנכים בגני ולדורף שואפים לצור סביבה חינוכית עשירה בגירויים חושיים, פעילות ודמיון ואילו אינם פונים לחשיבה באופן ישיר. ההתפתחות הרכה וההדרגתית מאפשרת לילדים לבסס אמון ובטחון בעולם יחד עם רכישת מיומנויות גופניות וחברתיות. כתוצאה מטיפוח סביבה חלומית שאינה פונה ישירות לחשיבה הערה יתכן שגננות והורים לא ישימו לב לבעיות בהתפתחות הקוגניטיבית של ילדים.

האמצעי המיידי להורים וגננות לפתח תשומת לב לעיכוב בהתפתחות קוגניטיבית היא השוואה עם ילדים בני אותו גיל. אמנם ילדים שונים אחד מהשני אך יכולותיהם לרוב מתפתחות במקביל כך שניתן לצפות שיהיו בעלי כישורים קוגניטיביים דומים. פער קיצוני ביכולות מצביע על עיכוב התפתחותי כלשהו. עיכוב התפתחותי עשוי להתבטא בקשיי שפה ותקשורת, אתגר בהבנת סיטואציות חברתיות, קשיים בהבנת הוראות מורכבות או רצף של אירועים, קשיים במנייה והתאמה בין פרטים לקבוצות כגון שיוך כסא ושולחן לקבוצת הרהיטים.

ישנם תרפיות רבות שעשויות לתמוך בהתפתחות הקוגניטיבית. אוריתמיה מרפאת, שיטת רמי כץ וריפוי בעיסוק מתבססות על הקשר בין חושים ותנועה לבין פיתוח שפה וקוגניציה. תרפיית extra-lesson עושה שימוש בתנועה בשילוב חושים ושפה, על מנת לאפשר חיזוק של הגוף הפיסי והאתרי ולפנות משאבים לתהליכי חשיבה מאורגנים. נהוג להפנות ילדים הזקוקים לטיפוח המוכנות לכיתה א' תרפיית extra-lesson. לעומת שיטות אלו קלינאיות תקשורת מכוונת לתמיכה באופן ישיר בבעיות הגיה ושפה. לרוב וועדה מקצועית של משרד החינוך תעניק תמיכה של גננת שילוב לילדים בעלי עיכוב התפתחותי משמעותי בתחום הקוגניטיבי.

סוגי תרפיות שונות

לעיל אפיינו אתגרים התפתחותיים גופניים, רגשיים וקוגניטיביים. בעוד שישנן תרפיות שמכוונות לבעיה ספציפית, כגון קלינאות תקשורת, רבות מן התרפיות שהצענו מתאימות לעיכובים התפתחותיים מגוונים. תרפיות אלו הינן הוליסטיות בעיקרן, כלומר אינן מכוונות לפתרון בעיה ספציפית אלא מבקשות באמצעים שונים להביא לאיזון והרמוניה בין גוף-נפש-רוח. כאמור אין גישה אחת שמתאימה לכולם ולעיתים חשובה יותר ההתאמה בין הילד למטפל עצמו או מידת הנכונות של הילד להשתתף בסוג הטיפול מאשר התאמה בין הבעיה לתרפיה עצמה. כך לדוגמא ישנם ילדים שנרתעים מאד ממגע עם זרים. ילדים אלו יתקשו להשתתף בתרפיה של שימון ריתמי ולכן עדיף לבחור עבורם תרפיה בשיטה אחרת. להלן הסבר קצר על תרפיות מסוגים שונים. מטרת ההסבר לתאר באופן כללי את שיטת הטיפול ולאילו בעיות התפתחות הטיפול מיועד. המעוניינים במידע נרחב מופנים למטפלים מומחים בגישות השונות.

שימון/עיסוי ריתמי

עיסוי ריתמי אנתרופוסופי הוא גישה טיפולית המשלבת עיסוי ותנועות ריתמיות על בסיס עקרונות מהאנתרופוסופיה. הטיפול מתבסס על כך שלגוף יש קצב טבעי שיכול להיות מופרע על ידי גורמים פיזיים, רגשיים ורוחניים שונים, ושהשבת קצב זה יכולה להביא לשיפור הבריאות והרווחה.

טיפול זה מיועד לילדים צעירים והוא יעיל במיוחד לילדים הסובלים מקשיים פיזיים כגון בעיות קואורדינציה, מתח שרירים או הפרעות שינה. הטיפול עשוי להועיל גם לילדים עם קשיים רגשיים או קוגניטיביים, כגון חרדה, מתח או הפרעת קשב וריכוז (ADHD).

השיטות המיושמות בעיסוי/שימון רתמי מבוססות על שימוש בתנועות קצביות עדינות וטכניקות עיסוי להמרצת המקצבים הטבעיים של הגוף. המטפל עובד עם הילד על מנת ליצור סביבה תומכת ומטפחת ועשוי להשתמש בטכניקות שונות כגון נדנוד עדין, טפיחה או ליטוף כדי לעזור לילד להירגע ולהרגיש בנוח. המטפל עשוי להשתמש גם בשמנים או בחומרים אחרים כדי לשפר את חווית העיסוי.

לסיכום, עיסוי/שימון ריתמי הוא גישה טיפולית המשלבת עיסוי ותנועות ריתמיות לקידום בריאות ורווחה בילדים צעירים. הטיפול יעיל לילדים עם קשיים פיזיים, רגשיים או קוגניטיביים ומתבצע על ידי מטפל מיומן בסביבה תומכת ומטפחת.

אוריתמיה מרפאה

אוריתמיה מרפאה היא גישה טיפולית בתנועה המבוססת על עקרונות האנתרופוסופיה. הגישה רואה בגוף מכלול הרמוני המחובר לעולם הרוח ורואה בתנועה דרך לבטא רגשות פנימיים.

טיפול באוריתמיה מרפאה נועד לקדם בריאות ורווחה אצל ילדים צעירים, והוא יעיל במיוחד לילדים שיש להם קשיים פיזיים, רגשיים או קוגניטיביים. הטיפול יכול לעזור לשפר את הקואורדינציה הפיזית, האיזון והגמישות על ידי בניה של מרכז פנימי, טיפוח שיווי משקל ושיפור השליטה והויסות העצמי. אוריתמיה מפראה מסייעת גם במצוקות רגשיות כגון חרדה, התקפי זעם, קשיי שינה, בעיות נשימה והרטבות לילה.

השיטות המיושמות בטיפול אוריתמיה מרפא מבוססות על הרעיון שלכל צליל יש תנועה מתאימה, ושכל תנועה יכולה להיות קשורה לרגש או תחושה ספציפיים. המטפל מוביל את הילד בסדרת תנועות התואמות לצלילים, מילים ומשפטים, המסייעים לעורר ולצור הרמוניה בגוף והנפש של הילד. תרגילי התנועה מבוססים על ריתמוסים, מקצבים פנימיים שתומכים בטיפוח מרכז, איזון פנימי וויסות עצמי.

שיטת רמי כץ - הגישה הנוירו-התפתחותית-פונקציונלית (NDFA)

הגישה הנוירו-התפתחותית-פונקציונלית (NDFA) היא שיטה טיפולית המשמשת לטיפול בבעיות התפתחותיות, למידה והתנהגות שונות אצל ילדים ומבוגרים. הרציונל מאחורי גישה זו הוא שלמוח יש יכולת אינהרנטית לצמיחה ושינוי, המכונה נוירופלסטיות. על ידי זיהוי ומיקוד הליקויים הנוירולוגיים והתפקודיים הבסיסיים התורמים לבעיות אלו, NDFA שואפת לעורר את היכולת הטבעית של המוח להסתגל, לארגן מחדש ולפתח קשרים עצביים חדשים. הטיפול ב-NDFA תומך במיוחד בילדים צעירים והוא נמצא יעיל לילדים עם קשיי התפתחות ולמידה כגון הפרעת קואורדינציה התפתחותית והפרעת קשב וריכוז (ADHD).

ה-NDFA מבוסס על הערכה מקיפה של החוזקות והחולשות הייחודיות של הפרט בתחומים כמו עיבוד חושי, מיומנויות מוטוריות, יכולות קוגניטיביות ותפקוד חברתי-רגשי. באמצעות מידע זה, מטפלים מעצבים תוכניות התערבות מותאמות אישית המשתמשות בשילוב של תרגילים ופעילויות ממוקדות כדי לטפל בתחומי קושי ספציפיים. התערבויות אלו כוללות לרוב טיפול באינטגרציה חושית, פיתוח מיומנויות מוטוריקה גסה ועדינה, אימון קוגניטיבי ואימון מיומנויות חברתיות, בין היתר.

על ידי טיפול בגורמים השורשיים לאתגרים התפתחותיים, למידה והתנהגותיים, ה-NDFA מקדם שיפורים מתמשכים בתפקוד ובאיכות החיים הכוללת. גישה הוליסטית זו מתמקדת לא רק בחיזוק מסלולים עצביים אלא גם מדגישה את החשיבות של טיפוח ההערכה העצמית, הוויסות העצמי וכישורי ההסתגלות של הפרט. המטרה הסופית של הגישה הנוירו-התפתחותית-פונקציונלית היא להעצים ילדים למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם ולהתגבר על מכשולים שאולי הפריעו בעבר להתקדמותם.

ריפוי בעיסוק

ריפוי בעיסוק היא גישה טיפולית שמטרתה לסייע לאנשים מכל הגילאים להשתתף בפעילויות משמעותיות בחיי היומיום שלהם. עבור ילדים צעירים, ריפוי בעיסוק מתמקד בקידום התפתחות והגברת יכולתם לעסוק במשחקים, טיפול עצמי ופעילויות חינוכיות המתאימות לגילם.

הבסיס של ריפוי בעיסוק הוא האמונה שעיסוק בפעילויות תכליתיות ומשמעותיות חיוני לבריאות ולרווחה הכללית. מרפאים בעיסוק עובדים עם ילדים כדי לזהות ולטפל בכל מחסום שעלול למנוע מהם להשתתף בפעילויות אלו, כגון קשיים פיזיים, תחושתיים או קוגניטיביים.

ריפוי בעיסוק יעיל למגוון רחב של בעיות בילדים צעירים, כולל:

•    עיכובים התפתחותיים

•    קשיים מוטוריים עדינים וגסים

•    קשיי עיבוד חושי

•    קשיי קשב וריכוז

•    קשיי כתב יד

•    קושי במשימות טיפול עצמי (כגון התלבשות, אכילה)

השיטות המיושמות בריפוי בעיסוק משתנות בהתאם לצרכים הספציפיים של הילד. טכניקות נפוצות כוללות:

•    פעילויות מבוססות משחק לקידום התפתחות ומיומנויות

•    פעילויות מבוססות חושי לתמיכה בעיבוד חושי

•    פעילויות מוטוריות עדינות לשיפור המיומנות וחוזק הידיים

•    פעילות מוטורית גסה לשיפור שיווי המשקל והקואורדינציה

•    פעילויות ממוקדות משימה לפיתוח מיומנויות תפקודיות לחיי היומיום

•    ציוד וטכנולוגיה מסתגלים לשיפור העצמאות

לסיכום, ריפוי בעיסוק לילדים צעירים היא גישה טיפולית שמטרתה לקדם התפתחות ולהעצים את יכולתו של הילד להשתתף בפעילויות משמעותיות בחיי היום-יום. הוא יעיל למגוון רחב של בעיות ומבוצע על ידי מרפא בעיסוק מיומן תוך שימוש במגוון טכניקות ופעילויות כדי לענות על הצרכים הספציפיים של הילד.

רפואה אנתרופוסופית

רפואה אנתרופוסופית היא גישה הוליסטית לרפואה המשלבת ידע רפואי קונבנציונלי עם התובנות הרוחניות והפילוסופיות של רודולף שטיינר. המהות של הרפואה האנתרופוסופית טמונה בגישתה הייחודית להבנת בריאות ומחלות באמצעות שילוב ההיבטים הרוחניים, הרגשיים והפיזיים של הפרט. היא מבוססת על הרעיון שבני אדם מורכבים מארבעה ממדים שונים: הגוף הפיזי, כוח החיים או הגוף ה"אתרי", הרגשי או ה"אסטרלי". הגוף, וה"אני" או ה"אגו" הרוחני. פרספקטיבה הוליסטית זו מכירה בכך שחוסר איזון בכל אחד מהממדים הללו יכול לתרום למחלה, ולפיכך, יש להתחשב ברווחתו הכללית של האדם בעת פיתוח תוכניות טיפול.

רפואה אנתרופוסופית מתאימה לטיפול במגוון רחב של מצבים בריאותיים בילדים צעירים, לרבות:

•    מחלות בדרכי הנשימה

•    מצבי עור

•    תלונות במערכת העיכול

•    בעיות התנהגותיות ורגשיות

•    קשיי שינה

•    אלרגיות

אחד מעקרונות הליבה של הרפואה האנתרופוסופית הוא שלגוף האדם יש יכולות ריפוי עצמי אינהרנטיות. כדי לתמוך ולעורר את היכולות הללו, רופאים אנתרופוסופיים ממליצים על מגוון שיטות טיפוליות, כולל דיאטה ותזונה, תנועה ופעילות גופנית, טיפול באמנות ומוזיקה ושימוש בתרופות טבעיות. תרופות אנתרופוסופיות מופקות בעיקר ממקורות צמחיים, מינרלים ובעלי חיים, ומיוצרות בצורה ייחודית שמטרתה לשפר את תכונותיהן הטיפוליות. תרופות אלו ניתנות בדרך כלל לצד שיטות טיפול אחרות כדי לטפל בגורמים השורשיים למחלה ולתמוך בתהליך ההחלמה של המטופל. על ידי עבודה בהרמוניה עם מנגנוני הריפוי הטבעיים של הגוף, הרפואה האנתרופוסופית מבקשת להחזיר את האיזון ולקדם בריאות ורווחה כללית לאדם.

טיפולים משלימים עשויים לכלול:

•    טיפול באוריתמיה

•    עיסוי / שימון ריתמי

•    טיפול אומנות

•    טיפול במוזיקה

•    טיפול בדרמה

•    רפוי בעיסוק

איטה ווגמן, רופאה הולנדית ושותפה קרובה של שטיינר, הייתה גורם מרכזי בפיתוח הרפואה האנתרופוסופית. היא ייסדה יחד עם שטיינר את המרפאה הרפואית האנתרופוסופית הראשונה ב-1921 בשוויץ. ווגמן התמחתה באוריתמיה מרפאת, ופיתחה את שיטת העיסוי הריתמי הקרוי על שמה. עבודתה החלוצית ומחויבותה לטיפול רפואי הוליסטי השאירו מורשת מתמשכת בתחום, כאשר עקרונות הרפואה האנתרופוסופית ממשיכים להשפיע על העוסקים בתחום הבריאות ההוליסטית כיום.

הומאופתיה קלאסית

הומאופתיה קלאסית היא גישה הוליסטית לרפואה המבוססת על העיקרון של "ריפוי בדומה". הגישה של ההומאופתיה הקלאסית היא להתייחס לפרט כמכלול ולא רק לתסמינים שהוא חווה. הבסיס של ההומאופתיה הקלאסית הוא האמונה שלגוף יש את היכולת לרפא את עצמו ושעל ידי מתן מנה קטנה של חומר שיגרום לתסמינים דומים באדם בריא, מעורר את תהליך הריפוי הטבעי של הגוף.

הומאופתיה קלאסית יכולה לשמש לטיפול במגוון רחב של מצבים בריאותיים בילדים צעירים, כולל:

•    מחלות בדרכי הנשימה

•    מצבי עור

•    תלונות במערכת העיכול

•    בעיות התנהגותיות ורגשיות

•    קשיי שינה

•    אלרגיות

השיטות המיושמות בהומאופתיה קלאסית כוללות שמיעת היסטוריית מקרה מפורטת של הילד, כולל מידע על הסימפטומים, הבריאות הפיזית והרגשית שלו, כמו גם ההיסטוריה הרפואית שלו בעבר. בהתבסס על מידע זה, בוחר ההומאופת הקלאסי תרופה התואמת את הסימפטומים של הילד בצורה הדוקה ככל האפשר. הרמדי (התרופה) ניתנת לרוב בצורת גלולת סוכר קטנה או נוזל שהילד לוקח דרך הפה.

לסיכום, הומאופתיה קלאסית היא גישה הוליסטית שמטרתה להתייחס לפרט כמכלול ולעורר את תהליך הריפוי הטבעי של הגוף. היא מבוססת על העיקרון של "רפואה בדומה" וניתן להשתמש בה לטיפול במגוון רחב של מצבים בריאותיים בילדים צעירים.

הדרכת הורים

הדרכת הורים הוא צורת טיפול המתמקדת בעבודה עם הורים כדי לעזור לילדיהם להתפתח ולצמוח בצורה בריאה וחיובית. הטיפול מבוסס על הרעיון שהורים ממלאים תפקיד מכריע בהתפתחות ילדיהם ושעל ידי עבודה עם ההורים, מטפלים יכולים לעזור לתמוך ולהעצים את התפתחות הילד.

הדרכת הורים מתאימה לטיפול במגוון בעיות התנהגותיות ורגשיות בילדים צעירים, לרבות:

•    קושי בהתקשרות

•    התנהגות אגרסיבית או מתריסה

•    חרדה ומתח

•    בעיות בסוציאליזציה ותקשורת

•    הפרעות קשב וריכוז והפרעות התנהגות אחרות

השיטות המיושמות בהדרכת הורים משתנות בהתאם לצרכים הספציפיים של הילד והמשפחה. בהדרכת הורים, המטפל עובד בשיתוף פעולה הדוק עם ההורים כדי לעזור להם להבין את צרכי ילדם ולפתח אסטרטגיות לתמיכה ושיפור התפתחות ילדם.

טיפול משפחתי

טיפול משפחתי הוא סוג של פסיכותרפיה המתמקדת בשיפור התפקוד והיחסים בתוך המשפחות. הטיפול מבוסס על הרעיון שבני המשפחה קשורים זה בזה ושבעיות אצל אחד מבני המשפחה יכולות להשפיע על כל המערכת המשפחתית.

טיפול משפחתי מתאים לטיפול במגוון בעיות בילדים צעירים, כולל:

•    בעיות התנהגותיות

•    קונפליקט משפחתי וקשיי תקשורת

•    דאגות לבריאות הנפש, כגון חרדה ודיכאון

•    שינויים במשפחה, כמו גירושין או אובדן

•    מחלה כרונית או מוגבלות

השיטות המיושמות בטיפול משפחתי משתנות בהתאם לצרכים הספציפיים של המשפחה ולסוגיות המטופלות. בטיפול משפחתי, המטפל עובד עם כל בני המשפחה כדי לעזור להם להבין את תפקידיהם ואחריותם בתוך המערכת המשפחתית. המטפל עשוי גם לעבוד עם אנשים בתוך המשפחה כדי לעזור להם לטפל בבעיות אישיות המשפיעות על מערכות היחסים והתפקוד שלהם. מטרת הטיפול היא לעזור למשפחה לעבוד יחד כדי לפתור קונפליקטים ולשפר את מערכות היחסים ביניהם, ולהוביל לתא משפחתי הרמוני ומתפקד יותר.

טיפול משפחתי בגישה אנתרופוסופית

טיפול משפחתי בגישה אנתרופוסופית נשען על הגישות השונות שהתפתחו בטיפול המערכתי. מתוך הבנה כי האדם חי בפעימה בין מרכז להיקף, הרי שלכל ילד משפחתו היא ההיקף המשמעותי ביותר שמשפיע על התפתחות גופו הפיזי, על כוחות החיים שלו  ועל נפשו. למען ריפוי הילד חשוב לעבוד עם היקף זה. המשפחה היא התא הראשוני בו חווה הילד יחסים סוציאליים. החל ביחסיו עם הוריו, מה שמכונה בשפה הטיפולית – סגנון התקשרות, שישפיע עליו כל חייו ובמיוחד על הזוגיות העתידית של הילד, ובקשרים עם אחיו, שיעצבו את יכולותיו החברתיות לשארית חייו.

מאז המאה העשרים אנו פוגשים את הצורך של האינדיבידואל להתעורר לרוחי ולנפשי במפגש עם האחר המשמעותי. תופעה זו מתקיימת במיוחד בין אנשים שבחרו להתגשם יחד במשפחת המוצא, או להקים משפחה גרעינית חדשה.

יחסינו עם האחר הם רובד מהותי בהתפתחות האינדיבידואלית. עלינו להכיר ביחסים הקארמתיים שמתקיימים בתוך המשפחה, כבסיס איתן לנפש בריאה ולהתפתחות ה'אני'.

לעוסקים בטיפול בילדים יש חשיבות גדולה להכיר את התמונה המערכתית. ילדים גדלים ומתפתחים בתוך מעטפת שנושאת אותם מבחינה תפקודית, מוסרית ונפשית. מעטפת שמעצבת את יחסיהם עם העולם כבוגרים. כל הטיפולוגיות האנתרופוסופיות כמו טמפרמנטים, ארבעת הגופים ושלושת כוחות הנפש, מקבלות היבט משמעותי בהסתכלות המערכתית. הדבר מאפשר בנית חוסן משפחתי, יכולת לתנועה ושינוי והתמודדות עם אירועים קארמתיים בתוך המשפחה.

בטיפול המשפחתי בגישה אנתרופוסופית תופסים את היחסים במשפחה כישות בפני עצמה, שמזינה ותומכת במעטה גוף החיים המתקיים במשפחה. גוף זה נוצר מהיחסים וגם מזין אותם.

פסיכותרפיה-מבוססת-אנתרופוסופיה בילדים נוער והורות

פסיכותרפיה לילדים ונוער הינה סוג של טיפול רגשי אשר מותאם במיוחד לילדים.

אנו יודעים שילדים חושבים, מרגישים ופועלים באופן שונה מאדם מבוגר. הם נמצאים בשלבי התפתחות והתהוות הנפש שלהם לכן הילדות היא זמן לסייע להם לעצב נפש זו ולאפשר לה לגדול תוך חיזוק המשאבים האינדיבידואליים, וחיזוק הייחודי בילד במרחב של אהבה. עם זאת אנו פוגשים ילדים רבים שחווים מצוקות נפשיות, וחשוב לסייע להם להתגבר על המצוקות מבלי להשאיר צלקות ודימוי עצמי נמוך לשארית חייהם.

פסיכותרפיה לילדים מתאימה לטיפול במגוון של הפרעות, קשיים ומשברים. כגון:

•    הפרעות נפשיות, כמו הפרעות חרדה, הפרעות אכילה והפרעות דיכאון

•    קשיים חברתיים

•    קשיי הסתגלות והשתלבות במוסד החינוכי

•    גילויי אלימות פיסית ו/או מילולית

•    מרדנות, חוסר הקשבה וזלזול במקורות סמכות

•    עיכוב התפתחותי, כמו עיכוב התפתחותי שפתי או עיכוב התפתחותי רגשי

•    משברים משפחתיים, לרבות משבר גירושין

•    אובדן של בן משפחה קרוב

•    שינויים שמשפיעים על הילד באופן דרמטי, כמו מעבר בית ספר או מעבר דירה

בעיות יכולות להתעורר בכל בית ובכל משפחה, אך כאשר הן נמשכות למשך תקופה ארוכה, ומעוררות מצוקה אמיתית בקרב הילד ו/או בקרב בני המשפחה, חשוב לפנות לאבחון וטיפול בידי אנשי מקצוע מוסמכים ומנוסים בעבודה עם משפחות וילדים.

טיפולי פסיכותרפיה המותאמים לילדים ונוער לוקחים בחשבון את אופן יצירת הקשר עם הילדים והתהליך הטיפולי מותאם לשפה שלהם וליכולות הקוגניטיבות והרגשיות שלהם. על כן טיפולים אלו עושים שימוש באמצעות סיפורים, אומנות, עבודה חושית, משחק, יצירה, בובות וכלים השלכתיים נוספים, דרכם מעבדים הילדים את הקושי באופנים שלא מצריכים שימוש במילים. כלים אלו עוזרים הן לאבחון הבעיה והן לטיפול בה.

המטפל בגישה האנתרופוסופית פועל מתוך תמונת ידע האדם לפי מדע הרוח, ומתאים את ההתערבויות הטיפוליות לתודעה של הילד.

פסיכותרפיה לילדים ונוער איננה שלמה בלי שלב של הדרכת הורים. הטיפול יעניק להם כלים לבסס את הסמכות ההורית שלהם, לתפקד טוב יותר בשגרה ולנהל חיי משפחה תקינים. בנוסף לכך, הורים נוטים להילחץ כשהילד שלהם מתמודד עם בעיה, לכן הדרכת הורים מטמיעה בהם ביטחון ומשרה בהם רוגע ושלווה. המטפל מסייע להתמודד עם הבעיה שהתעוררה ולילדם להתגבר עליה במהרה.

טיפול דיאדי

בילדים עד גיל 7, מומלץ להיעזר בטיפול דיאדי, בו נוכח הילד וההורה ביחד. הנחת היסוד בטיפול דיאדי היא שהקשר בין ההורה לילד ממלא תפקיד חשוב מאוד במצבו הריגשי של הילד כך שטיפול משותף יכול להשפיע בצורה עמוקה ביותר על הילד וההורה, מתוך תפיסה הרואה בהם ישות מאוחדת ומופרדת כאחד. בטיפול זה משתתפים שלושה אנשים. הראשון הוא המטפל השני הוא ההורה והשלישי הוא הילד.

הטיפול הדיאדי מעודד יצירת סביבה טיפולית מקבלת, משחקית, סקרנית ואמפתית, בה המטפל מתייחס לחוויות הרגשיות הסובייקטיביות של הילד ומשקף אותן חזרה אליו באמצעות מבט, הבעות פנים, מחוות גוף, הבעות פנים, והתערבויות מותאמות גיל.

טיפול בהורות

נועד לטפל בקשיים של הילדים באמצעות הוריהם.

בעבר היה נהוג לחשוב שההורה הוא זה ש"קילקל" את הילד והמטפל הוא זה שירפא אותו ויחזיר אותו הביתה "מתוקן". ההבנה כי סוכן השינוי העיקרי הוא ההורה ופורמט העבודה הוא עם ההורה עצמו, מביאה תמורות רבות למשפחות.

ישנם מחקרים המראים את ההשפעה הישירה של דפוסי הורות על התפתחות הילדים והסתגלותם לאורך החיים (למשל בתחום ההתקשרות) וכן את ההשפעה המתווכת החזקה של הורות על התפתחות ילדים הן בתחומי הגנטיקה, הטמפרמנט, אירועים טראומטיים וכד.

המחשבה המובילה היא כי ההשפעה של שינוי הורי על הילד היא משמעותית ומתמשכת לעומת השעה השבועית עם המטפל, שהקשר עימו זמני. בנוסף, חווית הצלחה של הורה בשיפור מצבו של הילד תורמת לרווחת ההורה ולמעשה ההורה מפיק מכך חוויה התפתחותית רגשית המקבילה לטיפול אינדיווידואלי ואף מעבר לכך.

טיפול בהורות איננו דומה למפגשי הורים המתקיימים לצורך תהליכי התעדכנות עם ההורים לגבי הטיפול האינדיוידואלי של הילד. יהיו אלו מפגשים רצופים, שמוכנים לתכנים התומכים בהורות, ולעיתים לוקחים בחשבון את הביוגרפיה של ההורה עצמו.

פסיכותרפיה-מבוססת-אנתרופוסופיה במבוגרים

פסיכותרפיה היא טיפול נפשי באמצעות שיחות. במקור, ההגדרה של פסיכותרפיה לקוחה מהשפה היוונית: פסיכה - נפש, תרפיה - טיפול.

כולנו חווים מעת לעת מצוקות רגשיות. ברוב הפעמים נצליח להתמודד איתם לבד, בסיוע מערכת התמיכה החברתית שלנו. אך במקרים מסויימים נחוווה מצוקה עזה וממושכת, שממש פוגעת באיכות החיים, ומפריע לנו לתפקוד בתחום האישי, הזוגי, המקצועי וכד. חוויה של חוסר סיפוק, קשיים ביצירת קשרים או בידידות עמוקה, דפוסי הרגלים הרסניים במיוחד. לעיתים אי שקט ואי שביעות רצון שיש קושי לשים עליה את אצבע, משהו יותר מעורפל וחמקמק, ועדיין אי נוחות מתמשכת שמבקשת מענה. במקרים אלו מומלץ לפנות לפסיכורתפיסט מוסמך בכדי לנוע התקבעות הסימפטומים ולאפשר צמיחה.

פסיכותרפיה-מבוססת-אנתרופוסופיה, מקפלת בתוכה באופן אינטגרטיבי את כל הגישות המסורתיות והפוסט מודרניסטיות של הפסיכותרפיה, ומרחיבה אותן מנקודת מבט חדשה של האדם כישות של גוף נפש ורוח.

היא רואה בגוף הפיזי, כנשא של הנפש והרוח האינדיבידואלית. הגוף בהווייתו, מבטא ומגלם את ייחודו של האדם והוא אשר מאפשר לו לממש ייעודו בעולם. כשמתבוננים עליו מתוך הבנה רוחית ניתן לראות את הפסיכו-סומה הרוחנית ואת החשיבות והחיוניות של עבודה טיפולית עם הגוף בטיפול הנפשי. פרקטיקות שונות במיוחד אלו הייעודיות לטיפול בטראומה, משלבות טיפול באמצעות הגוף, שמחזיק את האירועים בתוכו כמעין קפסולות משבקשות שחרור והמשך זרימה של כוחות החיים.

פסיכותרפיה-מבוססת-אנתרופוסופיה מכירה בנפש, כמתווכת בין הגוף לרוח וכגביע להתממשות והתפתחות הרוחי אינדיבידואלי, ולכן טיפול באמצעות שיחה והכרות מעמיקה עם הביוגרפיה, יכולה לפרוס תמונת גורל ולהתוות הבנה לגורלו של האדם ולדרכי הריפוי. הטיפול בנפש רצוי שיכלול עבודה רגשית מעמיקה וחוויתית, מעבר להבנות התודעה, בכדי לאפשר עיבוד מעמיק של האירועים בגישות מותאמות, עד התמרתם לכוחות חיים חדשים.

פסיכותרפיה-מבוססת-אנתרופוסופיה מאירה את רוח אדם, שבאה לידי ביטוי ב’אני’ הרוחני שלו. האני הוא היסוד האינדיבידואלי המייחד את האדם כבעל זהות נפרדת ואחראית למעשיו, יסוד נצחי שמנחה אותו להתפתחות והתהוות מתמדת ומופקד על ארגון הנפש על כל מצבי העצמי שלה, אשר מעניק משמעות לחיים.

קלינאות תקשורת

קלינאות תקשורת, המכונה גם ריפוי בדיבור ובשפה, הוא סוג של טיפול המתמקד בשיפור מיומנויות התקשורת של אנשים, כולל ילדים צעירים. הטיפול מבוסס על הרעיון שתקשורת היא תהליך מורכב הכולל שימוש בדיבור, שפה ורמזים לא מילוליים להעברת משמעות.

קלינאות תקשורת מתאים לטיפול במגוון קשיי תקשורת בילדים צעירים, לרבות:

•    עיכובים והפרעות בדיבור, כגון גמגום וקשיי ביטוי

•    עיכובים והפרעות בשפה, כגון קושי באוצר מילים ודקדוק

•    אובדן שמיעה וחירשות

•    הפרעות קול

•    קשיי האכלה ובליעה

השיטות המיושמות משתנות בהתאם לצרכים הספציפיים של הילד ולקשיי התקשורת אליהם נותנים מענה. עם זאת, גישות נפוצות כוללות:

•    טיפול בהגייה

•    קשיי שליפה וארגון מידע מילולי

•    התערבות וגירוי בשפה

•    תקשורת מוגברת ואלטרנטיבית (AAC)

•    טיפול קולי

•    טיפול מוטורי דרך הפה לקשיי האכלה ובליעה

•    טיפול מבוסס משחק

•    התערבות בתקשורת חברתית

בקלינאות תקשורת, המטפל עובד עם הילד כדי לעזור לו לפתח את כישורי התקשורת שלו. זה עשוי לכלול עבודה על צלילי דיבור ספציפיים, שימוש בפעילויות גירוי שפה, או עזרה לילד להשתמש בצורות חלופיות של תקשורת. המטפל עשוי גם לעבוד עם משפחתו ועם המטפלים של הילד כדי לתמוך בהתפתחותם ולספק אסטרטגיות לשיפור כישורי התקשורת שלו בבית.

Extra Lesson

אקסטרה-לסן הוא סוג של טיפול חינוכי המבוסס על אנתרופוסופיה. הטיפול מתמקד בתמיכה בהתפתחות ההוליסטית של ילדים צעירים, במטרה לסייע להם למצות את הפוטנציאל שלהם.

טיפול אקסטרה-לסן מתאים לטיפול במגוון קשיים בילדים צעירים, כולל:

•    קשיי למידה, כגון קשיי קריאה, כתיבה וחשבון

•    עיכובים התפתחותיים, כולל קשיים במוטוריקה עדינה וגסה

•    קשיי עיבוד חושי

•    קשיים התנהגותיים ורגשיים

•    קשיי קשב וריכוז

השיטות המיושמות בטיפול אקסטרה-לסן מבוססות על גישה הוליסטית ופרטנית, תוך התחשבות בצרכיו וביכולותיו הייחודיות של הילד. הטיפול מתמקד בפיתוח היכולות הקוגניטיביות, הרגשיות והפיזיות של הילד באמצעות מגוון פעילויות, לרבות:

•    תרגילי גירוי חושי

•    פעילות אמנותית

•    תנועה ופעילות גופנית

•    פעילות שפה ותקשורת

•    פעילות התפתחות חברתית ורגשית

בטיפול אקסטרה-לסן, המטפל עובד עם הילד במסגרת של אחד על אחד, תוך שימוש בפעילויות מבוססות משחק וחווייתיות לתמיכה בהתפתחותו. הטיפול עשוי לכלול גם עבודה עם הורי הילד ומטפליו על מנת לספק תמיכה והכוונה להתפתחותו של הילד בבית.